אחרי צהריים שקט, יצאתי לריצה היומית בשדות. בעודי מתנשפת שמעתי מאחורי רוכבי אופניים מתקרבים. לא יכולתי שלא לשמוע את שיחתם שעסקה, כמובן, בגידול ילדים. אחד מהשניים מתלונן על ילדתו בת החמש, פרועה כנראה, מסוגלת לעזוב בפתאומיות את היד של אבא ולרוץ לכביש...בעודם חולפים על פני שמעתי אותו מוסיף ומתאר כמה קשה איתה, וממשיך, איך לא, לשלב התירוצים: יש לה בעיות ריכוז. המשפט האחרון שהצלחתי לקלוט עסק בכך שהחל מהשנה הבאה תלך לגן חינוך מיוחד...
התאפקתי בכל כוחי שלא לקרוא אחריו באימפולסיביות: אולי היא סתם מפונקת? אולי אם תתחילו לשלול בתקיפות את גילויי חוסר הריסון שלה, תפחיתו סלחנות כלפי מצבים שבהם היא לא מצייתת וכו', אולי אז תבוא הישועה?
אולי אם לא נעסוק במציאת "תירוצים", לא ניתן משקל כה רב לסיבות שבגללן הקטנה החמודה שלנו מתפרעת, אלא נתחיל קודם כל לשים דגש על שלילת ההתפרעות, על הצבת עמדה המתנגדת לסירובה לציית, אולי אז נראה כי טוב?
שנים ארוכות עסקנו בלמצוא את הסיבות: הרגשיות (נולד לה אח קטן לפני שנתיים), הסביבתיות (בגן הילדים שלה כל כך הרבה ילדים פרועים המשפיעים עליה לרעה), התורשתיות (אני הייתי בדיוק כמוה, וגם סבא היה כזה!), עשינו עבודה יסודית ומעמיקה למציאת הסיבות, ולאן זה הוביל? אנו עדיין במבוי סתום כשמדובר בילדים שהתנהגותם מוקצנת.
לא, אין להאשים אותי בתמימות או טיפשות: גם אני אעמוד בנאמנות לצידו של הנוירולוג שיתאר את הסיבות הנוירולוגיות להתנהגותה של הקטנה החמודה שמיועדת לגן טיפולי. לא אזלזל בחשיבות התיאור של מצבה הנוירולוגי. קשיי ריכוז/קשיים בהבנה חברתית, לכל אלה שמור מקום של כבוד. בכל זאת: הצבת עמדה נחושה של התנגדות למעשים הפוגעים שלה תוביל את החמודה הזאת הרבה יותר מהר אל חוף מבטחים, אל שיפור אמיתי במצבה הרגשי, אל הפחתת חרדות ופחדים.
התאפקתי בכל כוחי שלא לקרוא אחריו באימפולסיביות: אולי היא סתם מפונקת? אולי אם תתחילו לשלול בתקיפות את גילויי חוסר הריסון שלה, תפחיתו סלחנות כלפי מצבים שבהם היא לא מצייתת וכו', אולי אז תבוא הישועה?
אולי אם לא נעסוק במציאת "תירוצים", לא ניתן משקל כה רב לסיבות שבגללן הקטנה החמודה שלנו מתפרעת, אלא נתחיל קודם כל לשים דגש על שלילת ההתפרעות, על הצבת עמדה המתנגדת לסירובה לציית, אולי אז נראה כי טוב?
שנים ארוכות עסקנו בלמצוא את הסיבות: הרגשיות (נולד לה אח קטן לפני שנתיים), הסביבתיות (בגן הילדים שלה כל כך הרבה ילדים פרועים המשפיעים עליה לרעה), התורשתיות (אני הייתי בדיוק כמוה, וגם סבא היה כזה!), עשינו עבודה יסודית ומעמיקה למציאת הסיבות, ולאן זה הוביל? אנו עדיין במבוי סתום כשמדובר בילדים שהתנהגותם מוקצנת.
לא, אין להאשים אותי בתמימות או טיפשות: גם אני אעמוד בנאמנות לצידו של הנוירולוג שיתאר את הסיבות הנוירולוגיות להתנהגותה של הקטנה החמודה שמיועדת לגן טיפולי. לא אזלזל בחשיבות התיאור של מצבה הנוירולוגי. קשיי ריכוז/קשיים בהבנה חברתית, לכל אלה שמור מקום של כבוד. בכל זאת: הצבת עמדה נחושה של התנגדות למעשים הפוגעים שלה תוביל את החמודה הזאת הרבה יותר מהר אל חוף מבטחים, אל שיפור אמיתי במצבה הרגשי, אל הפחתת חרדות ופחדים.
