על חרדות ומניפולציות: איך לומד הילד החרד לשלוט בהוריו (מומלץ לקרוא את ספרם של עומר וליבוביץ: פחדים של ילדים).
לא שיש לזלזל בעצמת חרדותיו. חס וחלילה: אין כל ספק שהתחושה הפנימית הינה קשה ביותר.
אלא שיש לבדוק את תהליך היוצרות החרדות, לנסות להבין את המנגנון (הרווח ביותר!) באמצעותו מבהילים ילדים את הוריהם ומבצרים היטב את שליטתם בהם. מנגנון זה נוצר בעקבות היווצרות החרדות, או במקביל להיווצרותן.
דוגמה: ילד בן 8, בן יחיד, הוריו המסורים משקיעים בו כל שניתן, אביו מלמד אותו בשאיפה להגדיל את המיומנות המתמטית שלו. אמו, משקיעה בו את כל מרצה, עומדת –רגשית- לשרותו בכל מצב שבו הוא חווה תסכול, כלומר, מיד בהביעו איזשהו תסכול היא ממהרת לייעץ לו מה כדאי לעשות כדי להיחלץ מהתסכול, וכו'. התחושה הכללית היא של ילד מוגן להפליא. בהחשפו להתמודדות, ולו הקלה ביותר, הוא פונה בדר"כ להוריו, הממהרים לפתור את הבעיה. במילים אחרות, יתכן שזוג ההורים המסור אינו יכול לשאת מצב שבו בנם נקלע לקושי. צל צלה של חווית חוסר הצלחה שלו מדאיגה אותם עד כדי כך שיעשו הכל כדי שהדבר יפתר. בהדרגה הוא חש בחולשתם, ומתחיל לתפוס את עצמו כשולט בהם. מצב כזה הוא בסיס מצוין ליצירת חרדות: אם אני שולט בהורי, הרי שהורי נמחקים בהדרגה. הילד עשוי להכנס לפאניקה: אין על מי לסמוך. לכאורה: שני הורים העושים הכל למענו, בפועל: החוויה הרגשית היא של העדר נוכחות הורית.
ועכשיו לשלב הבא או לצעד הבא בהתפתחות של התנהגות מניפולטיבית: ההורים קצו במצב שנוצר סביב הכנת שעורים: הילד דורש שישבו לידו עד שעה מאוחרת , מושך את הכנת השעורים בלי סוף, עצביו של ההורה התורן נמתחים ללא גבול וכו'. הם החליטו, בתיאום עם המורה, שיכין את שעוריו באופן עצמאי. בתגובה, דיווח הילד על פחדים איומים. האם הנחרדת הציעה שיצייר את פחדיו. הילד "סיפק את הסחורה": צייר ילדים נחתכים בחרבות וכיוצא בזה זוועות.
כאן יש להציב תמרור אזהרה לא רק בפני ההורים אלא גם בפני המטפל. מכאן ואילך קצרה הדרך לבהלה של כל הנוגעים בדבר, להפניה לטיפול פסיכיאטרי וכו'. ובעיקר להחלשות נוספת של הורים כתוצאה מהחרדה המתגברת.
אבל עלינו לזכור את דרך הפעולה של המנגנון המוזכר לעיל: בהיווצר חרדות, מבקש הילד להשקיטן. אחת הדרכים להשקיט חרדות היא להגיע לשליטה בסובבים אותו. הורים רבים מדווחים על תיאורים פלסטיים מזעזעים שמוסר ילדם החרד: סיוטי לילה ודמיונות בזמן עירות. התיאורים הולכים ותופחים ככל שהילד חש בבהלת ההורה, כלומר בחולשתו. במהלך טיפול ראינו לא פעם ירידה משמעותית ומהירה של חרדות במקביל לשינוי בעמדת ההורה: הורים שלמדו לא להבהל, משיגים תוצאות מהירות וטובות.
לא שיש לזלזל בעצמת חרדותיו. חס וחלילה: אין כל ספק שהתחושה הפנימית הינה קשה ביותר.
אלא שיש לבדוק את תהליך היוצרות החרדות, לנסות להבין את המנגנון (הרווח ביותר!) באמצעותו מבהילים ילדים את הוריהם ומבצרים היטב את שליטתם בהם. מנגנון זה נוצר בעקבות היווצרות החרדות, או במקביל להיווצרותן.
דוגמה: ילד בן 8, בן יחיד, הוריו המסורים משקיעים בו כל שניתן, אביו מלמד אותו בשאיפה להגדיל את המיומנות המתמטית שלו. אמו, משקיעה בו את כל מרצה, עומדת –רגשית- לשרותו בכל מצב שבו הוא חווה תסכול, כלומר, מיד בהביעו איזשהו תסכול היא ממהרת לייעץ לו מה כדאי לעשות כדי להיחלץ מהתסכול, וכו'. התחושה הכללית היא של ילד מוגן להפליא. בהחשפו להתמודדות, ולו הקלה ביותר, הוא פונה בדר"כ להוריו, הממהרים לפתור את הבעיה. במילים אחרות, יתכן שזוג ההורים המסור אינו יכול לשאת מצב שבו בנם נקלע לקושי. צל צלה של חווית חוסר הצלחה שלו מדאיגה אותם עד כדי כך שיעשו הכל כדי שהדבר יפתר. בהדרגה הוא חש בחולשתם, ומתחיל לתפוס את עצמו כשולט בהם. מצב כזה הוא בסיס מצוין ליצירת חרדות: אם אני שולט בהורי, הרי שהורי נמחקים בהדרגה. הילד עשוי להכנס לפאניקה: אין על מי לסמוך. לכאורה: שני הורים העושים הכל למענו, בפועל: החוויה הרגשית היא של העדר נוכחות הורית.
ועכשיו לשלב הבא או לצעד הבא בהתפתחות של התנהגות מניפולטיבית: ההורים קצו במצב שנוצר סביב הכנת שעורים: הילד דורש שישבו לידו עד שעה מאוחרת , מושך את הכנת השעורים בלי סוף, עצביו של ההורה התורן נמתחים ללא גבול וכו'. הם החליטו, בתיאום עם המורה, שיכין את שעוריו באופן עצמאי. בתגובה, דיווח הילד על פחדים איומים. האם הנחרדת הציעה שיצייר את פחדיו. הילד "סיפק את הסחורה": צייר ילדים נחתכים בחרבות וכיוצא בזה זוועות.
כאן יש להציב תמרור אזהרה לא רק בפני ההורים אלא גם בפני המטפל. מכאן ואילך קצרה הדרך לבהלה של כל הנוגעים בדבר, להפניה לטיפול פסיכיאטרי וכו'. ובעיקר להחלשות נוספת של הורים כתוצאה מהחרדה המתגברת.
אבל עלינו לזכור את דרך הפעולה של המנגנון המוזכר לעיל: בהיווצר חרדות, מבקש הילד להשקיטן. אחת הדרכים להשקיט חרדות היא להגיע לשליטה בסובבים אותו. הורים רבים מדווחים על תיאורים פלסטיים מזעזעים שמוסר ילדם החרד: סיוטי לילה ודמיונות בזמן עירות. התיאורים הולכים ותופחים ככל שהילד חש בבהלת ההורה, כלומר בחולשתו. במהלך טיפול ראינו לא פעם ירידה משמעותית ומהירה של חרדות במקביל לשינוי בעמדת ההורה: הורים שלמדו לא להבהל, משיגים תוצאות מהירות וטובות.
