מגמה ידועה בחשיבה הפילוסופית עוסקת במציאת הגורם המרכזי, או הסיבה העיקרית או התופעה המכוננת- שסביבה יקום או ייפול עולם. כלומר, חיפושי הפילוסופים מתמקדים במציאת הסיבה העמוקה, או המכנה המשותף לתופעות שונות. בדרך כלל אנו מתחילים בחיפושים כדי להבין מה עומד בבסיס של משהו שמטריד אותנו, משבש את עולמנו, מפריע ליצור חיים חברתיים תקינים.
האם הסיבה לחלק גדול מהשינוי לרעה שחל בעולמנו הוא התמוטטות ההירארכיה המשפחתית? ההתמוטטות התחילה כנראה מיד אחרי שדרווין הכריז על "מותו של אלוהים": לא היה ולא נברא, כך הודיע, נבראנו בזכות האבולוציה. בבת אחת איבדנו את האב הכול יכול שלנו. בהמשך- החברה האנושית המערבית החלה בהדרגה לאבד את אב המשפחה(כשם כולל לסמכות במשפחה). רעיונות של שוויון פשטו בכל, וטוב שכך, אך המחיר? איבדנו בהדרגה את מי שיכול להגן עלינו ולשמור עלינו מלמעלה. מעכשיו, כלומר מזה כ 150 שנה וב 50 שנה האחרונות יותר ויותר- אנו נאלצים לעשות זאת בעצמנו.
והאם עכשיו, ממש בשנים האחרונות, אנו עומדים בפני תופעה מופלאה ומרתקת, בבחינת הקצנה של כל מה שנאמר לעיל, בבחינת השיא שבשיאים: תופעת השתלטות הקטנים על הגדולים?
לא, אין בכוונתי לעסוק כאן בהשתלטות ילדים על הורים. על כך כבר נאמר הרבה. אולי לא מספיק, שכן עדיין "המועצה לשלום הילד" פועלת במרץ, ואילו מועצה לשלום ההורה עדיין לא הוקמה. כוונתי להשתלטות בן הזקונים על המשפחה כולה, ובעיקר: לפגיעות פיסיות ומילוליות של אח קטן באחיו הגדולים, ולמצבים שניתן אולי להגדירם לעתים כהתעללות מצד הקטנים במשפחה כלפי הגדולים מהם.
נזק רגשי מצטבר נגרם לשני הצדדים: האח הגדול מאבד בהדרגה את תחושת מקומו הנכון במשפחה, מכיוון שזה נגזל ממנו בהתמדה על ידי אחיו הקטן. פגיעותיו של הקטן בגדול זוכות לסלחנות רבה(המוח האנושי נוטה באופן טבעי לחוש רחמים ורצון להגן כלפי הקטנים), משפטים כמו: עזוב אותו, תוותר לו, תן לו הוא קטן, וכו' נאמרים באופן שוטף ועוזרים להפיכת היררכיה המשפחתית על פיה. תוך חודשים ספורים יחוש בן ה 4 שהוא בעמדת שוויון לאחיו בן ה 10, וכעבור חודש נוסף תחושת היותו מעל אחיו תתבסס ותתייצב. הנזק הרגשי הוא עצום- חרדות ופחדים יתחילו להציף את בן ה 4 שהולך ומאבד את התחושה שיש מישהו מעליו. סביר להניח שתחושה זו מעולם לא התחילה להיווצר אצלו שכן יתכן שגם הוריו נתפסו בעיניו – מאז גיל שנה וחצי ואילך, כחלשים, וותרנים ונכנעים.
ולבשורות הטובות: ניתן לטפל בתופעה בזמן קצר ביותר! טיפול התנהגותי- רגשי יחלץ את המשפחה מהכאוס, וישיב לשני הצדדים את תחושת הביטחון הפנימי.
אחת השאלות המטרידה הורים בתחילת תהליך הטיפול היא: אבל גם הגדול מציק לו ואף מרביץ לו! מה לעשות? תשובתי: יתכן שהטינה שצבר הגדול כלפי הקטן הפכה כבר למשמעותית ביותר, ו"מנחה" אותו להגיב בזעם ואף ליזום פגיעות בקטן. אם נפעל בשני מישורים מקבילים: האחד: החזרת הקטן למקומו הנכון בהיררכיה המשפחתית, על ידי עצירת אלימותו, השני: בכל פעם שהאח הגדול פועל באלימות, נעצור גם אותו, אך הפניה כלפיו תעשה מתוך כבוד: "אני סומכת עליך שתמצא דרך לעצור את אחיך, שאכן הוא מעצבן לעתים, אבל לא באלימות! אין לקלל או להכות".
האם הסיבה לחלק גדול מהשינוי לרעה שחל בעולמנו הוא התמוטטות ההירארכיה המשפחתית? ההתמוטטות התחילה כנראה מיד אחרי שדרווין הכריז על "מותו של אלוהים": לא היה ולא נברא, כך הודיע, נבראנו בזכות האבולוציה. בבת אחת איבדנו את האב הכול יכול שלנו. בהמשך- החברה האנושית המערבית החלה בהדרגה לאבד את אב המשפחה(כשם כולל לסמכות במשפחה). רעיונות של שוויון פשטו בכל, וטוב שכך, אך המחיר? איבדנו בהדרגה את מי שיכול להגן עלינו ולשמור עלינו מלמעלה. מעכשיו, כלומר מזה כ 150 שנה וב 50 שנה האחרונות יותר ויותר- אנו נאלצים לעשות זאת בעצמנו.
והאם עכשיו, ממש בשנים האחרונות, אנו עומדים בפני תופעה מופלאה ומרתקת, בבחינת הקצנה של כל מה שנאמר לעיל, בבחינת השיא שבשיאים: תופעת השתלטות הקטנים על הגדולים?
לא, אין בכוונתי לעסוק כאן בהשתלטות ילדים על הורים. על כך כבר נאמר הרבה. אולי לא מספיק, שכן עדיין "המועצה לשלום הילד" פועלת במרץ, ואילו מועצה לשלום ההורה עדיין לא הוקמה. כוונתי להשתלטות בן הזקונים על המשפחה כולה, ובעיקר: לפגיעות פיסיות ומילוליות של אח קטן באחיו הגדולים, ולמצבים שניתן אולי להגדירם לעתים כהתעללות מצד הקטנים במשפחה כלפי הגדולים מהם.
נזק רגשי מצטבר נגרם לשני הצדדים: האח הגדול מאבד בהדרגה את תחושת מקומו הנכון במשפחה, מכיוון שזה נגזל ממנו בהתמדה על ידי אחיו הקטן. פגיעותיו של הקטן בגדול זוכות לסלחנות רבה(המוח האנושי נוטה באופן טבעי לחוש רחמים ורצון להגן כלפי הקטנים), משפטים כמו: עזוב אותו, תוותר לו, תן לו הוא קטן, וכו' נאמרים באופן שוטף ועוזרים להפיכת היררכיה המשפחתית על פיה. תוך חודשים ספורים יחוש בן ה 4 שהוא בעמדת שוויון לאחיו בן ה 10, וכעבור חודש נוסף תחושת היותו מעל אחיו תתבסס ותתייצב. הנזק הרגשי הוא עצום- חרדות ופחדים יתחילו להציף את בן ה 4 שהולך ומאבד את התחושה שיש מישהו מעליו. סביר להניח שתחושה זו מעולם לא התחילה להיווצר אצלו שכן יתכן שגם הוריו נתפסו בעיניו – מאז גיל שנה וחצי ואילך, כחלשים, וותרנים ונכנעים.
ולבשורות הטובות: ניתן לטפל בתופעה בזמן קצר ביותר! טיפול התנהגותי- רגשי יחלץ את המשפחה מהכאוס, וישיב לשני הצדדים את תחושת הביטחון הפנימי.
אחת השאלות המטרידה הורים בתחילת תהליך הטיפול היא: אבל גם הגדול מציק לו ואף מרביץ לו! מה לעשות? תשובתי: יתכן שהטינה שצבר הגדול כלפי הקטן הפכה כבר למשמעותית ביותר, ו"מנחה" אותו להגיב בזעם ואף ליזום פגיעות בקטן. אם נפעל בשני מישורים מקבילים: האחד: החזרת הקטן למקומו הנכון בהיררכיה המשפחתית, על ידי עצירת אלימותו, השני: בכל פעם שהאח הגדול פועל באלימות, נעצור גם אותו, אך הפניה כלפיו תעשה מתוך כבוד: "אני סומכת עליך שתמצא דרך לעצור את אחיך, שאכן הוא מעצבן לעתים, אבל לא באלימות! אין לקלל או להכות".
