יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

מרכז טיפול והדרכת הורים גזר


הורים רבים מתמודדים היום עם בעיות התנהגותיות רגשיות של ילדיהם. הילדים החמודים מתפרצים בכעס כשמסרבים להיענות לבקשתם, או כשהם נדרשים לבצע משימה כלשהי, מתחמקים מלאסוף את חפציהם או את הצעצועים, ואף מדברים לעתים בגסות. ההורה הממוצע עומד לפעמים בפני מצבים לא פשוטים: הוא רוצה להביע את אהבתו לילדו ולדאוג לכך שהילד יהיה מאושר וטוב לב, ומקבל בתמורה יחס די גרוע. מילא כל זה, אבל כשלוקחים בחשבון שבמצב כזה מצבו הרגשי של הילד עשוי להתדרדר במהירות...

- טיפול באמנות בבעיות רגשיות התנהגותיות
- סדנאות להורים: "מי מפחד מילד זועם"
- הדרכה למורים וגננות הרלוונטיים לטיפול
- הרצאות להורים


לפניות ושאלות : 054-7932494 עירית

tipul.gezer@gmail.com

יום ראשון, 5 במאי 2013

סיכום יום העיון ברמלה בנושא "מי מפחד מילד זועם בחדר הטיפול"

סיכום ההרצאות ביום העיון שהתקיים ברמלה ב 28.4
יום העיון עסק בטיפול באמנות בילדים מקצינים. עירית בראודה הציגה את החידושים ב"מודל רמלה", שפותח במרכז לגיל הרך ברמלה ונותן מענה לילדים עם בעיות רגשיות התנהגותיות.
לנוכח עליה תלולה במקרים של ילדים המופנים לטיפול עקב אלימות קשה, הסתגרויות קיצוניות, איומים על הוריהם ועל חבריהם לכתה, ואף פגיעה במורים/גננות – פיתח צוות הטיפול באמנות של המרכז לגיל הרך מודל טיפולי חדשני. צוות המטפלות באמנות של המרכז לגיל הרך מציע למשפחות הפונות לטיפול, מתודה טיפולית המציעה הצבת גבולות בחדר הטיפול, "הצפת" רגשות תסכול וזעם ושיקוף אינטנסיבי של רגשות אלה. התהליך שעובר הילד/הנער בטיפול, מאפשר לו- לפעמים לראשונה בחייו- לחוות תסכול במלואו, ולשרוד אותו! וזאת- ללא עזרה חיצונית. השיקוף האינטנסיבי שמציעה המטפלת באמנות לאורך כל הפגישה(תוך  שמירה קפדנית על חוקי וכללי חדר הטיפול), תומך בילד הזועם, ובהדרגה הוא מצליח לשרוד את התסכול בכוחות עצמו- ללא העזרה, הניחומים והצעות הפתרון שנהגו הוריו לתת לו עד כה.
מודל רמלה מציע פתרון טיפולי שהוכיח עצמו כיעיל ומחזיר למשפחות רבות את איכות החיים שנשללה מהן עד כה. משפחות רבות, המתמודדות עם ילד/נער אלים, הן פיסית והן מילולית, או לחילופין- המסתגר בחדרו עם האינטרנט, מסרב לקחת חלק בעבודות הבית, ואף נמנע מלמלא חובותיו לבית הספר, מדווחות- בעקבות הטיפול, על הקלה משמעותית וירידה תלולה ברמת האלימות.
רונית בן דב ממרכז "אייכה" להורות מגדלת הציגה את הרעיון העומד בבסיסם של טיפולים מסוג מודל רמלה: במשך עשרות שנים התרגלנו לראות את הילד כמרכז עולמם של הוריו. ההורים התרגלו להתאים עצמם אל הילד, לאפשר לו לכוון את התנהלות המשפחה, ושכחו שבמהלך התפתחותו זקוק כל ילד להכוונה. מצב כזה, שבו ההורים "שוכחים" את עצמם, מוותרים על מתן הכוונה, על שמירת ערכיהם והקפדה על החוקים המייצגים ערכים אלה, מייצר ילדים אובדי דרך, מבולבלים ומלאי חרדות. מרכז אייכה מציב את ההורה בחזרה במקומו הנכון- כמגדלור המאיר את דרכו של הילד, ומאפשר לילד לכוון את דרכו בחיים בהתאם למערכת הערכים והחוקים של ההורה.
אורלי פוקס שבתאי, מרכזת תכנית "אילנות" (תכנית ארצית להצבת גבולות בגני הילדים ולהדרכת הורים), דברה על הצורך להחזיר אבות לפעולה במשפחה- מול הילד הסוער. היא תיארה את התהליך של נסיגת ההתייחסות האבהית מהתמונה המשפחתית. האב – באופן מסורתי והסטורי, היה המייצג של אכיפת החוקים ושמירת הכללים שלאורם צריך הילד לגדול. האם- באופן מסורתי והסטורי ייצגה את הצד הרך, המקבל והמעניק אהבה ואף סלחנות. היום- במשפחות רבות, שני ההורים פועלים באופן "אמהי". החוויה של הקפדה על חוקי הבית, הטלת סנקציות(כמו שלילת צ'ופרים) במקרה של פגיעה בחוקים, והתייחסות סמכותית ותקיפה- נעדרת לעתים לחלוטין מחיי ילדים רבים. במסגרת תכנית "אילנות" נעשה לאחרונה מאמץ להשיב את נוכחותו המלאה של האב לפעולה.
בתום ההרצאות התקיימו 3 סדנאות: בשתי סדנאות, של עירית בראודה ורונית פוירשטיין, למדו המשתתפים- באמצעות סימולציה של טיפול במשפחה- את יסודות הטיפול על פי "מודל רמלה". בסדנה השלישית נתנו רונית בן דב ועינת משורר ממרכז "אייכה" הצצה לדרך העבודה של "הורות מגדלת".
על פי בקשת המשתתפים נפתח בהמשך קורס של 10 מפגשים להכרה מעמיקה של "מודל רמלה".

יום חמישי, 21 בפברואר 2013

הרצאה להורים שניתנה במרכז לגיל הרך ברמלה: הקשר בין בעיות רגשיות התנהגותיות ושיקום סמכות הורים-מורים

מטפלים, אנשי חינוך והורים, עומדים היום בפני שטף רציני של אלימות ילדים ונסיונות השתלטות של ילדים על מבוגרים. הדבר לא היה מטריד אותנו (עם בעיטות, קללות ויריקות לפרצוף עוד אפשר איכשהו לחיות) אילולא מחקרים המצביעים על כך שהשתלטות ילד על הוריו, אובדן תחושה של סמכות הורית, - מובילים להתדרדרות רגשית מהירה. פחדים וחרדות מתפתחים אצל ילד שחש כמנהל המשפחה. המבנים הרגשיים של פעוט בן 3-4 עדיין אינם יציבים מספיק על מנת לאפשר לו לנהל 3-4 בוגרים (אבא אמא אחיו ואחותו הגדולים ממנו, ) פחד נוראי, למעשה תחושת פניקה, מתחילה ללוות את התפתחותו.


שינוי המתודה הטיפולית בילדים מקצינים:כמטפלת באמנות התחלתי בזמנו לעבוד כמו שנהוג: לאפשר לילד המטופל שפע בלתי מוגבל של חומרים, להכיל את רגשותיו ולתת לו לבטא אותם. עד מהרה ראיתי שאין די בכך. דלת חדר הטיפול סגורה- מטפורית- בפני כל מה שקורה מחוץ, והמטופל מסיק מזה- "מתענינים רק ברגשותי, איש לא מתייחס לאופן שבו אני מתעלל בילדים אחרים, באחי הגדול (נושא שיש להרחיב לגביו, אנו נתקלים היום בהתהפכות ההירככיה המשפחתית!)או גרוע מזה- בהורי. לפיכך, אין לי סיבה להפסיק את האלימות. בכל פעם שאני מתפרץ - מיד אח"כ אני מבקש סליחה, והסליחה ניתנת לי ועוד איך! אם כך- כנראה שאוכל להגביר את אלימותי".

עם המסקנות האלה שינינו לגמרי את המתודה הטיפולית: מודל רמלה לטיפול באמנות מצמצם שימוש בחומרים עד למינימום. אנו לא חוששים מהעלאת תסכול בחדר הטיפול, אלא להיפך: מבקשים להעלותו על מנת שנוכל לשקפו, ובכך להראות הן לילד והן להוריו, שכמובן נמצאים איתנו בחדר! (ולעתים גם אחים, סבים, דודים וכל מי שרלוונטי) שאין לחשוש מהתפרצות של תסכול, שהילד יוכל לעמוד בכך(בעזרת שיקופים אינטנסיביים כמובן). פרופ' ברזניץ ממליץ: השאירו את הילד בתסכולו, אל תחלצוהו! הוא ילמד להפעיל מנגנונים נפשיים עצמאיים לחילוץ. ילדים רבים בישראל של היום גדלים באופן שאינו מאפשר להם לחוות תסכול עד תומו. הורים נוקטים מדיניות מסיבית של הרגעה וחילוץ. כך גדל כאן דור שאינו מסוגל לקחת אחריות על רגשותיו וצרכיו. כל בעיה- החל מהשנים הראשונות – מובאת לפתחם של ההורים, והילד אינו מפתח את פוטנציאל ההתמודדות העצמית. בהמשך – הורים מתפקדים כעורכי דין -כאשר מערכת החינוך זועקת לעזרה, מתנפל ההורה בהאשמות כלפי כל גורם אפשרי להוציא את ילדו האהוב. ספרציה בין הורה לילד לא התרחשה עדיין במרבית המקרים. ילד ואימו ממשיכים לחוש מחוברים זה לזה כפי שחשו בשנה הראשונה לחייו(מומלץ לקרוא את איתן לבוב על הורות ללא גבולות).

ועכשיו לפתרונות:

כדי להקטין חרדות ואף לסלקם יש להתייצב בנחישות, להפעיל סמכות. הילד משווע לזה. הוא יחוש מוגן, גם אם לא יאהב לפעמים את ההחלטות של אמא-אבא. הצבת עמדה נחושה קשורה בעיקר בשני דברים:

1. לא להכנע, אבל גם לא להתקיף/להסלים. הורה מתפרץ וצורח מציג עצמו כחלש! עובדה זו אינה ידועה להורים רבים וכשמתחילים לפעמים בתהליך של שיקום הסמכות, הורים נוטים ללכת לקיצוניות של עונשים חמורים, איומים בעונש(הכי גרוע! כי לא מקיימים, וגם כי המאיים נתפס כחלש!) וכו'. יש להזהר מזה ולהצמד לדרכו של פרופ' גינות: "אני מבין שאתה ממש כועס...(שיקוף! חשוב ביותר שכן מאפשר להורה לאסוף עצמו, להשהות תגובה, ולילד נותן תחושה שמכבדים את רגשותיו), אבל לא אסכים להשלכת כיסאות (תזכורת של הכללים) ועכשיו נא להרים את כל מה שזרקת.".

2. לתאם לתאם לתאם! בין ההורים לבין עצמם, בין ההורים לסבים, בין ההורים למערכת החינוכית וכו. בכל מצב של חוסר תיאום יסיק הילד על חולשת המבוגרים והחרדה שוב תצוף.