מטפלים באמנויות פרושים היום בישראל ברשת רחבה למדי. בבתי חולים לבריאות הנפש ובמרפאות חוץ, בבתי חולים לילדים, בבתי אבות, בפנימיות, בקליניקות פרטיות, בגני ילדים ומעל לכל: בבתי הספר. אנו נתמקד כאן בטיפול באמנות בילדים ובמשפחותיהם. יתכן שניתן להסיק ממה שיאמר להלן, גם לגבי עבודה באמנות עם מבוגרים, אבל מטרתנו להציע קודם כל שינוי בחשיבה לגבי הטיפול בילדים. הטיפול באמצעות אמנות (טיפול באמצעות הבעה ויצירה) יועד באופן מסורתי לאפשר למטופל להביע תכנים פנימיים ולעבור תהליך של עיבוד תכנים אלה באמצעות חומרי האמנות. הנחת הבסיס שעליה התבססו מטפלים באומנות היתה שביטוי ועיבוד תכנים רגשיים יאפשרו למטופל להשתחרר מההשפעה המעיקה של זכרונות כאובים, של טראומות ילדות. תחושות אשם, חרדה ופחד יפנו את מקומם, בעקבות הביטוי והעיבוד, לתחושת ערך עצמי תקינה וממילא יחול השיפור המקווה בתיפקודו של המטופל. ננסה להציג כאן הנחת בסיס שונה, המציעה הסתכלות אחרת על טיפול באמנות.המאמר יציג את צורת העבודה של מודל רמלה. המודל התגבש לאורך מספר שנים והוא פרי של מחשבה הולכת ומשתנה המושפעת מגורמים שונים, ובעיקר: הצורך להחיש את קצב הטיפול ולתת מענה מהיר יחסית, אך יציב לאורך זמן, למספר הולך וגדל של משפחות במצוקה. בחמש השנים האחרונות זרם הילדים המופנים לטיפול עקב בעיות רגשיות והתנהגותיות קשות הולך וגדל. אנו נדרשים, כמטפלים באמנות, לטפל במצבים שלא הכרנו לפני כעשר שנים: ילדים שיכולת הריסון שלהם הולכת וקטנה, שאינם מהססים לשבור חפצים אם מבוקשם לא ניתן להם, מכים, בועטים, דוחפים ונושכים, שנוהגים לקלל באופן נמרץ את הוריהם ולעתים גם את הסבים והסבתות. אנו פוגשים גם מקרים קשים של הסתגרויות, המנעויות, שתיקות.
המודל שלנו אקלקטי למדי ונשען על עבודותיהם של חוקרים ואנשי שטח. מובאות מדברי רבים יוכיחו זאת לאורך המאמר. אבל אפתח בהרהור- שכדברי קייסמנט- שכחתי כבר מהיכן נלקח: דברי ימי גידול ילדים –למן שנות ה20 של המאה העשרים- רצופים בדיאלקטיקה שבין המחשבה על חופש לבין המחשבה על מסגרת. ידוע שחופש מאפשר התפתחות יצירתית. מסגרת מאפשרת איסוף כוחות האגו ורתימתם למטרות ההתפתחות. הויכוח בין אנשי טיפול הסבורים שיד רכה, הבנה והכלה די בהם לפתור בעיות רגשיות והתנהגותיות לבין הסבורים שמסגרת תקיפה ואכיפת סמכות יביאו את הישועה, ימשך לבטח. אחרי שנים של מחשבה בנושא, אני סבורה היום שאכן תחושת ההיררכיה בעולם, תחושת היות קטן ומוגן, היא הבסיס עליו יצמח ילד בעל בריאות נפשית. אלא שעל מנת לספק לילד תחושת היות קטן ומוגן נדרשים מההורה קודם כל סבלנות, אורך רוח, עמדה רגועה ובלתי מעורערת.
המשך יבוא...
עירית בראודה- מטפלת באומנות iritbraude@hotmil.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה